הנקודה החלשה הנסתרת במדחמי החוץ שלכם
אם אי פעם קרה לכם שמדחם אינפרא-אדום בחוץ הפסיק לעבוד, כנראה שלא היה זה הרכיב החם שנהרס ראשון. הבעיה נמצאת בחומר האטימה. העניין הוא שמדחמים אלו עובדים בתנאים קיצוניים – מטמפרטורות נמוכות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד, שוב ושוב. כשרואים את הסימון “IP66” על פרטי המוצר, זה נשמע נהדר – כאילו מדובר במוצר עמיד בפני מים. אבל בעוד שהמעטפת החיצונית עשויה להיות עמידה בפני מים, הנקודה שבה החוטים נכנסים למדחם היא בדרך כלל הנקודה החלשה ביותר. רוב המדחמים הזולים משתמשים בחומרי סיליקון או דבק פשוטים כדי לאטום את הפערים האלו. הבעיה היא שחומרים אלו נהרסים עם הזמן – הם נהיים שבירים, נסדקים, ובסופו של דבר נכווצים. כשזה קורה, נוצרת פתח למים וללחות לחדור פנימה. וכשמים נוגעים בחוטים בעלי מתח גבוה… קורה קצר. המדחם כבר לא יכול לעבוד.
למה הם נהרסים בסופו של דבר
הסיבה נעוצה באופן שבו החום עובר מהמדחם לחוטים. הנורות האינפרא-אדום נהיות חמות מאוד, והחום עובר דרך החוטים. אם חומר האטימה אינו מותאם לטמפרטורות הגבוהות האלו, הוא מתחיל להיהרס. הוא נפרד מהחוטים, ונוצרים פערים. זה יוצר אפקט של ואקום – כשהמדחם מתקרר, האוויר הלח נושם פנימה. זה כאילו המדחם “נושם” את הלחות שבסופו של דבר תהרוס אותו.
הדרך הנכונה לעשות זאת
החלטנו לא להסתמך על שכבה אחת של דבק. במקום זאת, אנו משתמשים בתהליך מרובה שלבים. אנו משתמשים בחומר סראמי עמיד בפני חום, ומחברים אותו עם חומר אטימה. ההבדל הגדול? החומר הסראמי אינו נכווץ עם הזמן. בין אם המדחם פועל בטמפרטורה של 0°C או 600°C, החיבור לחוטים נשאר חזק. אין פערים, אין בעיות.
אזהרה חשובה לגבי ההתקנה
יש כאן חיסרון אחד: מכיוון שחומר האטימה כל כך חזק, הנקודה שבה החוטים נכנסים למדחם הופכת לקשה מאוד. אנא, אל תכופפו את החוטים באופן חד ליד נקודת האטימה. אם תכופפו את החוטים בצורה חדה, עלול החומר הסראמי להישבר. אם זה יקרה, כל ההגנה של IP66 תהיה לשווא. תנו לחוטים מעט מרווח – כך חומר האטימה יוכל לעשות את עבודתו לשנים רבות.