למה אנו מכניסים את הנורות שלנו ל”מבחני עינויים”
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים סמיכים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורה עלולה לעלות ממצב של קור קיצוני לחום גבוה בתוך דקות בודדות. על הנייר, לנורות האינפרא-אדום שלנו יש דרגת הגנה IP44. אך טבלת המפרטים היא רק טקסט על דף נייר – היא לא אומרת לנו האם הנורה תוכל לשרוד שלוש שנים בסביבה לחה. לכן אנו מכניסים כל סדרה של נורות למבחני עמידות בפני לחות וחום, לפני שהן יוצאות מהמחסן שלנו. המאבק נגד האדים האדים הם דבר מסוכן – הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר שמים נוזליים לא יכולים לעבור דרכם. אם יש פגם אפילו זעיר באטמים או בחיבורי החשמל, הלחות תחדור פנימה. כשהלחות מגיעה לחלקים הרגישים של הנורה, עלולה להתרחש תהליך של חמצון או קצר חשמלי. בקיצור, הנורה נהרסת. כדי למנוע זאת, אנו שם את הנורות בתנאי לחות קיצונית, כדי לחקות שנים של חשיפה לאדים, אך בזמן קצר יותר. אנו רוצים לגלות את הבעיות עכשיו, ולא מאוחר יותר. לחץ על החומרים נורות אינפרא-אדום נהיות חמות מאוד. כשמדליקים או מכבים את הנורה בחדר לח, החומרים מתרחבים ואז מתכווצים. אנו מכנים זאת “קריפ”. אם הסיליקון או האטמים מתחילים להיהרס כתוצאה מהתהליך הזה, הנורה כבר לא תהיה עמידה בפני מים. אנו חושפים את הנורות ללחות קיצונית, כדי לבדוק את עמידותן. זה קצת אכזרי, אך אנו מעדיפים שהנורה תיהרס במעבדה שלנו, ולא בחדר האמבטיה של הלקוח. איזון הדברים אפשר לחשוב, “למה שלא פשוט לאטום את הנורה בתוך קופסה פלסטית?” אך יש בעיה: אם נעשה את המעטפת של הנורה אטומה לחלוטין, החלקים האלקטרוניים שבתוכה לא יוכלו לנשום. הם פשוט ייהרסו. זה איזון עדין – עלינו לוודא שיש מספיק אוורור כדי שהנורה לא תתחמם יותר מדי, אך גם מספיק הגנה כדי שהאדים לא יחדרו פנימה. במהלך המבחנים האלו, אנו עוקבים בקפידה אחר רמת החדירה של הלחות. אם יש ירידה קלה בעמידות של הנורה, היא נחשבת ללא תועלת – אין לה שום סיכוי להמשיך לעבוד.