למה אנחנו בעצם מנסים “לענות” את החיממים של החדרי אמבטיה
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם חום עז, אדים רבים, ולפעמים גם מים שנופלים ישירות על המכשיר. זו סיבה מצוינת לכישלון של המכשיר.
אם הסגירה של המכשיר לא טובה, הלחות חודרת פנימה ופוגעת בחיבורים החשמליים. כך נוצר מצב של קצר חשמלי או שהחוטים החשמליים נהרסים, הרבה לפני שהמכשיר אמור להתבלות. אף אחד לא רוצה שהחיממer שלו יפסיק לעבוד בדיוק כשהוא יוצא מהמקלחת הקרה.
התמודדות עם סיווג IPX5
על האריזה תראו את הביטוי “IPX5”. בשפה פשוטה, זה אומר שאנחנו מוודאים שהמכשיר יכול לעמוד בפני מים שפוגעים בו מכל כיוון.
אנחנו לא רק מרטיבים את המכשיר קצת – אנחנו משתמשים בלחץ גבוה כדי להבטיח שהמכשיר יעמוד בתנאים אלו.
כדי שזה יקרה, החיבור בין המארז של המכשיר לבין הרפלקטור חייב להיות מושלם. אם יש אפילו סדק קטן, האדים יחדרו פנימה. כשהלחות נוגעת בחוטים החשמליים, היא יוצרת מסלול לחשמל לעבור למקומות שאסור לו להגיע אליהם. זו בדרך כלל הסיבה שהמכשיר נכשל.
מבחן החום והלחות
הבדיקות הרגילות אמנם טובות, אך הן לא מספרות את כל האמת. לכן אנחנו מעבירים כל משלוח דרך מה שאני מכנה “תהליך ההזדקנות”.
אנחנו שם את המכשירים בחדר מיוחד, ומחזירים אותם שוב ושוב בין חום קיצוני ללחות של 95% במשך מאות שעות. זה גורם לחומרים להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב.
זו הדרך היחידה לדעת אם הסגירה של המכשיר תישבר או אם הציפוי שלו ייהרס לאחר שישה חודשי שימוש בבית. אנחנו מעקבים אחר התנועה של הלחות דרך החומרים שמגנים על המכשיר. אם המכשיר נכשל, אנחנו חוזרים לשלב התכנון, משנים את המארז של המכשיר, או מוצאים חומר סגירה טוב יותר.
החלק הקשה: חום מול מים
הבעיה היא שסגירה טובה מונעת את חדירת המים, אך היא גם גורמת לאגירת חום בתוך המכשיר. אם אנחנו סוגרים את המכשיר לחלוטין, החלקים הפנימיים שלו יכולים להפוך לחמים יותר מאשר מכשיר שנמצא בסביבה פתוחה.
אם אנחנו משתמשים בחומרים עמידים מדי לחסימת המים, מבלי לחשוב על זרימת האוויר, הרי שהחלקים האלקטרוניים של המכשיר ייהרסו.
זו בעיה של איזון. אנחנו משקיעים הרבה זמן בהתאמת זרימת האוויר, כדי שהחלקים הפנימיים של המכשיר יישארו קרים, בעוד המים נשארים במקומם – מחוץ לחוטים החשמליים.